דברי אנשי מקצוע בנוגע להבחנה בין הפרעת אישיות גבולית והתבגרות נורמלית

שאלה: איך ניתן להבחין בין חוסר היציבות הרגשי של הפרעת אישיות גבולית לבין התנודות במצב הרוח בגיל ההתבגרות הנורמטיבי?

סכום מקוצר של דברי המומחים:

(1)מספר רב מן הרגיל של התנסויות אימפלסביות לא רק סמים ואלכוהול.

(2)פגיעה עצמית

(3)לגבי התנסויות אמפלסיביות ופגיעה עצמית, האם המתבגרים מנסים את זה פעם או פעמיים ואז מפסיקים או האם הם מדווחים שזה עוזר להם לווסת את רגשותיהם? כלומר, האם זה לשם ניסוי או לשם ויסות רגשות?

(4)שימוש יתר בסמים שמופיע בקונטקסט של בעיות רגשיות מורחבות עלול להעיד על התפתחות ההפרעה.

(5)רגישות יתר ותגובות אינטנסיבית מן הרגיל (גזורים מהטמפרמט ההיפרבולי שמוסכם בין כל תיאוריות) עלולים להעיד על אבחון הפרעת אישיות גבולית.

(6)חוסר יציבות בן-אישי גם עם ידידים

(7)האם הם מתלוננים על חייהם (מעמד החברתי, מבנה הגוף, וכדומה) או האם יש להם שנאה עצמית רעילה ופחד שהם ירעילו את כל הסובבים אותם?

(8)אם הסימפטומים (אימפלסיביות, חוסר יציבות בין אישי ורגשי) לא מתפוגגים בגילאים 16, 17, 18- כפי שמצופה במתבגר נורמאלי-יש לחשוש לאבחון הפרעת אישיות גבולית.

ציטוט דברי המומחים:

ד"ר בראד רייך, מצוטט מובינר שהוא העביר ב-2017 עבור Brain and Behavior Research Foundation בשם "Borderline Personality Disorder: Diagnosis, Course, and Treatment"

אם בני הנוער עוסקים בפגיעה עצמית או בהתנהגות אימפולסיבית במספר מישורים במקביל (לא רק שימוש בחומרים ממכרים אלא גם התנהגויות נוספות…)
בכל התיאוריות השונות הנוגעות להפרעה מתייחס לטמפרמנט היפרבולי, רגישות קיצונית, תגובתיות קיצונית, כך שאם ניתן לראות מאפיינים אלה, זהו רמז לכך שקיימת הפרעת אישיות גבולית.
אם לא מצליחים לשמר מערכות יחסים יציבות אפילו עם חברים בני גילם זהו רמז להפרעה.
בגיל ההתבגרות המאוחר הדברים מתבהרים – בגיל ההתבגרות המוקדם המצב נזיל יותר, אבל אם עד גיל 16, 17, 18 אין תנועה בציר ההתפתחותי הצפוי, אין הפחתה כלשהי באימפולסיביות, ולא רואים בנייה של מערכות יחסים יותר יציבות, אז יש סיבה לדאגה.
עם זאת, הרבה אנשים עם הפרעת אישיות גבולית (שאינם מגיעים אפילו לטיפול) משתפרים בעצמם כל עוד הסביבה שהם נמצאים בה אינה מעוררת מצוקה באופן מציף. כשיש מצבי מתח גדולים זה יכול להוביל לשבר.

ד"ר בלייז אגיירי בספרו BPD in Adolescents, עמודים 59-66

כדאי לשים לב למטרה – לפונקציה – של ההתנהגות. האם זו התנסות או כדי לווסת ולשלוט ברגשות.
האם הם מתלוננים שהם שונאים את עצמם (את הגוף שלהם, המצב החרתי וכו') או שניתן לחוש שהם חווים את עצמם כרעילים, ובלתי ראויים להיכנס לחברת בני אדם (משיחות בעל פה)
האם הם חותכים את עצמם פעם או פעמיים (לא מתוגמלים מזה ומפסיקים) או שהם מדווחים שזה גרם להם להקלה רגשית?
כשהתנהגות (כגון שימוש בסמים) ממשיכה בגיל ההתבגרות בתוך הקשר רחב של בעיות רגשיות, קלינאים צריכים להכיר בכך שתיתכן התפתחות של הפרעת אישיות גבולית.
בסביבות גיל 18 בני נוער מתחילים להפגין יכולות גדולה יותר לדחיית סיפוקים וליציבות רגשית. הם מראים דאגה גדולה יותר לאחרים ויש להם מערכות יחסים אינטימיות וארוכות יותר.

ד"ר בלייז אגיירי מכנס בשנת 2011

https://www.youtube.com/watch?v=q4KjxxPp3Ls

ג'ון גנדרסון הודה בשיחה פרטית שאנשים שפיתחו את המושג של הפרעת אישיות גבולית ביחד איתו אשמים בגישה המוטעה שלא ניתן לאבחן את ההפרעה לפני גיל 18. כל המבוגרים המאובחנים כסובלים מהפרעת אישיות גבולית שאני (בלייז אגוויר) דיברתי איתם מזהים שסבלו מהסימפטומים במהלך גיל ההתבגרות ואף קודם לכן. מצבים פסיכיאטריים אחרים מאובחנים בגיל ההתבגרות, כך שלא ברור למה לא לאבחן גם הפרעות אישיות.

יש סימנים או דפוסי התנהגות שמתפתחים לכדי הפרעת אישיות גבולית.

מטופלת: לא יכולה לסבול להיות לבד / מתעבת את עצמה / אף אחד לא אוהב אותה / יכולה לגרום לבנים לאהוב אותה רק אם תקיים איתם יחסי מין.

דמיינו תאומים זהים שעושים בדיוק את אותם דברים: איך תבחינו בין זה שסובל מהפרעת אישיות גבולית לתאום השני? הסובלים מהפרעת אישיות גבולית משתמשים בהתנהגות כדי לווסת את איך שהם מרגישים באותו רגע.

הערה חשובה: הDSM-5 מבחין בצדק בנקודות הבאות בהקשר של אבחנת הפרעת אישיות גבולית:

C – פגיעה בתפקוד צריכה להיות יציבה למשך זמן ועל פני מצבים שונים

D – הפגיעה בתפקוד לא ניתנת להסבר טוב יותר כנורמטיבית בהקשר של השלב ההתפתחותי של האדם, או בהקשר סביבתי-חברתי-תרבותי (למשל, מה שנורמטיבי בטמפרמנט מזרח תיכוני וישראלי לא בהכרח נורמטיבי בהקשר בריטי או גרמני).

E – הפגיעות בתפקוד אינם תוצאה ישירה ובלעדית של השימוש בסמים או של מצב רפואי.