לתקף מה שתקף

לתקף מה שתקף:

אנחנו צריכים לתקף, לתקף ולתקף את הקרובים לנו ואת עצמנו. באופן עקרוני, אנו מתקפים רגשות, מחשבות והתנהגויות, אבל זיהוי ותיקוף של הרגשות המקוריים (הראשוניים), שמשפיעים על רגשות, מחשבות והתנהגויות משניות, היא פעולת התיקוף היעילה ביותר.

בה בעת, עלינו לזכור שעלינו לתקף רק מה שבעל תוקף אמיתי:

עיוותים קוגניטיביים שלא תואמים עובדות אינם ברי תיקוף. אם מישהו אומר שהוא טיפש כיוון שקיבל ציון של 85, איננו יכולים לתקף שהוא טיפש, כיוון שזה לא מסתדר עם העובדות. אתה יכול לתקף את הבושה או האכזבה שהוא מרגיש "זה מבאס להתאכזב כשיש לך ציון של 85".
הביטוי לתקף מה שתקף הוא תזכורת לכך שאסור לנו להרחיק לכת במאמץ לתת תוקף, ולתקף התנהגויות בלתי מתאימות. יש דרכים רבות לתת תוקף בלי לחצות את הקו הזה (http://www.bpdfamily.org/2013/06/validation-encouraging-peace-in-bpd.html)
אם המטפל והמטופל הסכימו על מטרות טיפוליות של הפסקת התנהגויות מסוימות, הרי שביצוע של התנהגויות אלה, גם אם מובן בהיסטוריה של המטופל, הופך להיות התנהגות שאין לתקפה. באופן דומה, אם הורים וילדם הסכימו על התנהגות תקפה או על גבולות מסוימים, הרי שחצייה שלהם היא באופן מהותי לא ברת תיקוף (ולכן חשוב לקיים שיחה בין ההורים לילדם להגיע להסכמה כלשהי).
התנהגויות מסוימות נחשבות לא תקפות גם אם הן מובנות. כך, למשל, אף על פי שמובן שנער או נערה הסובלים מהפרעת אישיות גבולית לא ירצו ללכת לבית הספר, החברה דורשת שבני נוער ילכו לבית ספר. זהו מקומם המתאים. בהקשר החברתי, היעדרות מבית הספר היא התנהגות לא תקפה, ואל לנו לתקף אותה. אנחנו יכולים לתקף את הרצון לא ללכת לבית הספר, או את הפחד שמעוררת ההליכה לשם, אולם לא את ההחלטה או הפעולה של הישארות בבית.
בדיון על התנהגות הפוכה, מרשה לינהאן אומרת ש"פחד מוצדק כשיש סכנה לחיים, לבריאות, או לרווחה הנפשית" וכי כעס מוצדק (אפילו אם לא יעיל) כאשר "מטרה חשובה נחסמת, או… כאשר את/ה מרגיש/ה עוצמה גדולה של כאב". כך, ניתן לטעון שפעולות הגורמות לפחד או כאב מוצדק באדם אחר אינן ברות תיקוף מהזוית של האדם הפוחד או הכועס [דוגמה: אם הבת שלך מנסה להתאבד ומסכנת את חייה ואת בריאותך הנפשית, דבר המעורר פחד וכעס, אין אפשרות לתת תוקף למעשה שלה, גם אם אפשר לתקף את הכאב והייאוש שהרגישה].
אין לתקף מעשה בלתי חוקי או מעשה שעלול לפגע בבריאות או ברווחה כוללת של האחר.